אֽוֹ־מָצָ֧א אֲבֵדָ֛ה וְכִ֥חֶשׁ בָּ֖הּ וְנִשְׁבַּ֣ע עַל־שָׁ֑קֶר עַל־אַחַ֗ת מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה הָאָדָ֖ם לַחֲטֹ֥א בָהֵֽנָּה׃

הפסוק ממשיך: או מצא אבידה וכיחש בה ונשבע על שקר, על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה. רש״י מבאר ש״וכחש בה״ פירושו שכפר על אחת מכל אלה אשר יעשה האדם לחטוא ולהישבע על שקר לכפירת ממון. אבן עזרא מבאר ש״ונשבע על שקר״ פירושו או נשבע על ממון שיבקש אדם ממנו, או מכל אשר יישבע עליו לשקר. הפסוק משלים את מניין המקרים של אשם גזלות, ומוסיף את הכופר באבידה שמצא ונשבע עליה לשקר. הצד המשותף לכל המקרים הוא כפירה בממון חברו בצירוף שבועת שקר. הכתוב מדגיש שכל אחת מן הדרכים הללו - פיקדון, שותפות, גזל, עושק ואבידה - שבהן נשבע אדם לשקר על ממון, מחייבת בקרבן אשם ובהשבת הממון.