אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּנְכֵס יָת תּוֹרָא וְיָת דִכְרָא נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי לְעַמָא וְאַמְטִיאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן יָת דְמָא לֵהּ וּזְרָקֵהּ עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא ט׳ · י״ח
וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִ֠אוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0
במילים פשוטות
אהרן שוחט את השור ואת האיל, זבח השלמים אשר לעם, ובני אהרן ממציאים אליו את הדם, והוא זורק אותו על המזבח מסביב. פסוק זה פותח את עבודת שלמי הציבור: לאחר החטאת, העולה והמנחה, מגיע אהרן לשלמים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ומתאר את שחיטת השור והאיל ואת זריקת דמם על המזבח סביב. עיקר עניינו של הפסוק לתאר את הקרבת השלמים של העם, שהם קרבן שמחה ושלום, וזריקת דמם על המזבח כדרך זריקת דם השלמים. בני אהרן מסייעים לו בהגשת הדם, וכך נמשך סדר עבודת היום השמיני מן העולה והמנחה אל השלמים, שהם הקרבן החותם.
מבוסס על פשט · נכתב ונערך במקור