וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃

הכתוב מפרט את חלבי השלמים מן השור ומן האיל: האליה, החלב המכסה את הקרב, הכליות ויותרת הכבד. רש״י מבאר ש״והמכסה״ היינו החלב המכסה את הקרב. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ומונה את החלקים בארמית. עיקר עניינו של הפסוק לפרט את החלבים והאברים הפנימיים של שלמי הציבור שיוקטרו על המזבח. בשונה משאר חלקי השלמים הנאכלים, החלבים והאימורים קרבים לגבוה. הפסוק מכין את שלב הקטרת החלבים, ומדגיש שבשלמים אלה, הבאים משני מיני בהמה, נלקחים החלבים משניהם, כדי להעלותם יחד על המזבח לאחר התנופה שתתואר בהמשך.