שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ {ס}

רַבְרְבַיִךְ מָרְדִין וְשׁוּתָּפִין לְגַנָבִין כּוּלְהוֹן רְחִימִין לְקַבָּלָא שׁוֹחֲדָא אָמְרִין גְבַר לְחַבְרֵיהּ עֲבֵיד לִי טַב בְּדִינִי וַאֲשַׁלֵם לָךְ בְּדִינָךְ דִין יַתְמָא לָא דַיְנִין וּקְבֵילַת אַרְמַלְתָּא לָא עֲלַת לָקֳדָמֵיהוֹן:

שריך. שלמונים. מגזרת שלם ישלם (שמות כ"ב ה'). והטעם שהיו מטי משפט, ואומר הדיין תן לי כך, ואני אשלם לך הגמול בהשפטך עם רעך:

יתום. שלא יפחדו ממנו אינם עושים לו משפט:

וריב אלמנה. שיש לה, לא ירצו לשומעה, על כן לא יגיע אליהם:

סוררים. סרים מדרך הטוב ומתחברים עם הגנבים:

כלו. כל העם:

שלמונים. האחד אומר לחבירו הצדיקני היום בדיני ולמחר אצדיקך בדינך:

לא יבוא. בראותם שאף היתום לא הועיל עם כי הוא איש ומכ״ש היא ותחדל לבוא:

שלמונים. מל׳ תשלומין: