כִּי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהֹוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָד֤וֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן (במי) [בְּמ֥וֹ] מַדְמֵנָֽה׃

אֲרֵי תִתְגְלֵי גְבוּרְתָּא דַייָ בְּטוּרָא הָדֵין וְיִתְדָשׁוּן מוֹאֲבָאֵי בְּאַתְרֵיהוֹן כְּמָא דְמִתְּדָשׁ תִּבְנָא בְּטִינָא:

כי. יד יי, מכתו:

ונדוש מואב. שבאו לעזור הצרים על ציון, ונדוש מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים, או מפעלי הכפל:

כהדוש. שם הפעל מבנין נפעל, ובא שורק תחת חולם כי יתחלפו:

מדמנה. מקום הדומן:

כי תנוח יד ה׳. להכות בעמים אשר צבאו על ירושלים:

ונדוש מואב תחתיו. מואב יהיה נדוש וכתוש במקומו על שעזרו את הבאים למלחמה על ירושלים:

כהדוש מתבן. כמו שנדוש התבן בתוך האשפה כי הדרך להשליך תבן במקום האשפה להיות נדוש ברגלי אדם ובהמה להיות זבל לזבל בהם את השדות:

תנוח. מל׳ הנחה:

ונדוש. מל׳ דישה וכתישה:

תחתיו. במקומו:

מתבן. מל׳ תבן:

במו. בתוך כמו כי תלך במו אש (לקמן מג):

מדמנה. ענינו אשפה כמו כדומן על פני השדה (ירמיהו ט׳:כ״א):