וְשִׂפַּ֣ח אֲדֹנָ֔י קׇדְקֹ֖ד בְּנ֣וֹת צִיּ֑וֹן וַיהֹוָ֖ה פׇּתְהֵ֥ן יְעָרֶֽה׃ {ס}

וִישַׁעְבֵּיד יְיָ יִקְרַת בְּנָת צִיוֹן וַיְיָ יְקָרְהָן יַעֲדִי:

ושפח. כמו מספחת היא (ויקרא י"ג ו'), ואם הוא בשי"ן והנה כן בשורי מהם (הושע ט' י"ב):

פתהן. יש אומ' חסר אל"ף פאתהן, והטעם פאת ראשיהן, והנכון בעיני שהוא מגזרת והפותו' (מלכים א' ז' נ'), רמז לאחוריהן, והנה הזכיר למעלה ומטה:

יערה. יגלה:

ושפח. בגמול זה תהיינה מוכות בצרעת על הקדקד:

פתהן יערה. לפי שאמרו ימהר יחישה מעשהו ומה בכך דוכס רואה אותי ביפיי ויקחני במרכבתו וכן היה ורמז הקדוש ברוך הוא והיו שופעות ונמאסו ונשלכו מן המרכבה, או ר״ל שילכו בגולה ערומות בגילוי ערוה:

ושפח. מל׳ ספחת הצרעת כמו שאת או ספחת (ויקרא יב):

קדקד. היא אמצעית הראש מקום יחלק שם השער אילך ואילך:

פתהן. כליהן ובדרז״ל פתיא אוכמא (פסחים פח) או הוא מל׳ והפותות לדלתות (מ״א ז):

יערה. ענין הרקה ושפיכה כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) או היא ענין גלוי ערוה כמו מקורה הערה (ויקרא כ):