יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃

יָבֵשׁ עִשְׂבָּא נְתַר נִצֵיהּ אֲרֵי רוּחָא מִן קֳדָם יְיָ נְשָׁבַת בֵּיהּ בְּכֵן כְּעִשְׂבָּא חֲשִׁיבִין רַשִׁיעַיָא בְּעַמָא:

יבש חציר. הוא הצמח הלח, וכן בלשון ישמעאל:

נשבה בו. כמו מרחפת, מגזרת וישב אותם אברם (בראשית ט"ו י"א) ואם הם שני ענינים [צ"ל בנינים]:

אכן. כחציר כל העם:

יבש חציר. לזה יתייבשו כחציר ויבולו כציץ:

כי רוח וכו׳. ר״ל בהפחת רוח יאבדו:

אכן. באמת העם שעם גוג יהיה כחציר וכפל הדבר להחזיק:

נבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהל׳ א):

נשבה. ענין הפחה כמו ישב רוחו (שם קמז):