אַיְתֵיתֵי בִּגְלַאִי מְלַךְ דְתַקִיף מֵרוּחַ צִפּוּנָא וְיֵיתֵי כְּמִפַּק שִׁמְשָׁא בִּגְבוּרְתֵּהּ מִמַדִנְחָא אַגְבְּרִינֵהּ בִּשְׁמִי וְיֵיתִי וְיֵדוּשׁ שִׁלְטוֹנֵי עַמְמַיָא כְּמָא דְדָיְשִׁין יַת עַפְרָא וּכְפַחְרָא דְעָרִיךְ יַת טִינָא:
העירותי. נפתח הה"א בעבור העי"ן שהוא אחריו:
מצפון. כי עילם צפונית מזרחית לבבל, ותחסר מלת איש, וכן הוא העירותי איש מצפון והוא כורש:
ויאת. מלה זרה בעבור שהפ"א והלמ"ד מאותיות הנח, והיה ראוי להיותו על משקל ויפן, וכאשר נעלם האל"ף הרחיבו מה שיש לפניו כמשפט אותיות הגרון, על כן נפתח היו"ד, והנה הוא מבנין הקל:
ויבא [סגנים]. בארצות סגנים, או במחנה סגנים, וירמסם:
העירותי. כאומר הנה אני אגיד עתידות אשר כבר זורה מלפני להעיר את נ״נ מצפון לבוא על ירושלים להשחיתה ואח״ז יבוא כורש ממזרח ויקרא בשמי להאמין בי והוא יבוא על שרי בבל לרמסם כמו חומר וכמו היוצר הרומס בטיט וכפל הדבר במ״ש:
העירותי. מלשון התעוררות:
ויאת. ענין ביאה:
סגנים. מין שררה:
חומר. הוא כעין טיט:
יוצר. אומן חרס:
ירמוס. ענין דריכה ברגל:
