צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃

פּוּקוּ מִבָּבֶל עֲרוּקוּ מִמְדִינַת אֲרַע כַּסְדָאֵי בְּקַל תּוּשְׁבַּחְתָּא חַווּ וּבַסַרוּ דָא אַפְקוּהָא עַד סְיָפֵי אַרְעָא אֱמָרוּ פְּרַק יְיָ עַבְדוֹהִי דְבֵית יַעֲקֹב:

צאו. ידבר עם בני הגולה:

הוציאוה. כמו בפרהסיא, ולא די שיגאל עמו, עד שיחדש להם פלא בשובם אל ציון, שלא צמאו בחרבות שהוליכם השם שם:

צאו מבבל. כי אמר לך צאו מבבל:

ברחו. מהרו ללכת מכשדים:

הגידו וכו׳. אמרו זאת הבשורה:

הוציאוה. הוציאו קול הבשורה להיות נשמע עד קצה הארץ:

עבדו יעקב. את עבדו יעקב:

ברחו. ענין מהירות ההליכה ועם היה מבלי פחד: