וְהַאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָדְע֣וּ כׇל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ {ס}

וְאֶתֵּן יַת בְּסַר דַהֲווֹ מוֹנָן לִיךְ מֵיכַל לְכָל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וּכְמָא דְמִתְרַוָן מֵחֲמַר מְרֵית כֵּן חַיַת בְּרָא מִדִמְהוֹן תִּתְרַוֵי וְיֵדְעוּן כָּל בִּסְרָא אֲרֵי אֲנָא יְיָ פָּרְקִיךְ וּמְשֵׁיזְבִיךְ תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב:

והאכלתי מוניך. מגזרת לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה י"ז), ואחרים אמרו סופריך, כמו על ידי מונה (ירמיה ל"ג י"ג) שישראל נמשל לצאן:

דמם. מדמם, והוא דרך צחות:

והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים:

את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם:

וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה:

וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה:

וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

מוניך. ענין קנתור ואונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כב):

וכעסיס. הוא ענין כתישה כמו ועסותם רשעים (מלאכי ג) ונקרא כן יין ענבים או רמונים ע״ש שהמשקה יוצא ע״י סחיטה וכתישה וכן מעסיס רמוני (ש״ה ח):

ישכרון. ענין השתיה יותר מכדי המדה הראויה:

אביר. ענין חוזק: