לְמָה תְרַחֲקִינָנָא יְיָ לְמִטְעֵי מֵאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמָךְ כְּעַמְמַיָא דְלֵית לְהוֹן חוּלַק בְּאוּלְפַן אוֹרַיְתָךְ לָא יִתְפְּנֵי לִבָּנָא מִדְחַלְתָּךְ אֲתֵיב שְׁכִנְתָּךְ לְעַמָךְ בְּדִיל עַבְדָךְ צַדִיקַיָא דְקַיֵמְתָּא לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ לְמֶעְבַּד בֵּינֵיהוֹן שִׁבְטֵי אַחְסַנְתָּךְ:
למה וגו'. בעבור היות השם הסבה העליונה, היא הראשונה, אמר למה תתענו, ויש משיבים כי זה כטעם מה שאמרו קדמונינו ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואחרים אמרו כי הכתוב דבר כנגד המחשבות, ויש אומרים בעבור שאנחנו בגלות לא נוכל לעשות כל המצות שהם תלויות בארץ:
תקשיח. כטעם תסיר וכמוהו הקשיח בניה ללא לה (איוב ל' ט"ז):
שוב למען עבדיך. הם אבות, ולמען שבטי נחלתך הם השבטים:
למה תתענו. ר״ל בעבור שלוות האומות ואורך הגלות אנו תועים מיראתך וכאלו אתה מתעה אותנו:
תקשיח לבנו. בעבור זה הקשה לבנו וסתם מן היראה וכאילו מידך בא והוא כפל ענין במ״ש:
שוב. לכן שוב אלינו להשרות שכינתך בינינו כמאז ואם אין בנו מעשים עשה למען עבדיך הם האבות ולמען השבטים אשר הנחלתם לך לנחלה:
תתענו. מלשון תועה:
תקשיח. היא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ר״ל תקשה ותסיח לבנו וכן הקשיח בניה (איוב לט) ועם כי המה בשי״ן וזהו בעבור מלת קשה:
