הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃

העם ההולכים בחושך. הם יושבי ירושלים שהיו חשיכים מדאגת סנחרב כענין שאמר חזקיהו (לקמן ל"ז) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה:

עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ מְהַלְכִין בְּמִצְרַיִם כִּדְבְּקִבְלָא נְפָּקוּ לְמֶחֱזֵי נְהוֹר סַגִי יַתְבִין בְּאַרְעָא טוּלֵימוֹתָא נְהוֹרָא אַזְהַר עֲלֵיהוֹן:

העם. אלה הם אנשי ירושלם שהולכים במסילותיה כעור שלא יראה מרוב הצער:

העם ההלכים בחשך. מוסב למעלה לומר אבל העם הזה על שלא היו כמוהם עם כי אף המה הלכו בחשך מפחד סנחרב הנה בסוף ראו אור גדול בעת מפלתו:

יושבי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

צלמות. צלו של מות ר״ל חשכת הקבר:

נגה. ענין הארה וזריחה: