דִּינָה בת לאה יצאה ״לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ״. שכם בן חמור החוי, נשיא הארץ, ראה אותה, לקחה ועינה אותה. אך נפשו דבקה בדינה, ״וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ״, וביקש מאביו חמור לקחת אותה לו לאישה. חמור בא אל יעקב לדבר, ובני יעקב באו מן השדה, ״וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד״ על הנבלה שנעשתה בישראל.
חמור ושכם הציעו חיתון וקשרי מסחר בין המשפחות. בני יעקב ענו במרמה, מפני אשר טימא את דינה אחותם: הם התנו את ההסכמה בכך שכל זכר בעיר יימול. חמור ושכם שכנעו את אנשי עירם, ״וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר״, כל יוצאי שער העיר.
ביום השלישי, בהיותם כואבים, לקחו שני בני יעקב - שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אחי דינה - איש חרבו, ובאו על העיר בטח, והרגו כל זכר, ואת חמור ואת שכם, ולקחו את דינה מבית שכם. שאר הבנים בזזו את העיר. יעקב אמר להם ״עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ״, אך הם השיבו ״הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ״. הפרשה שבה ועולה בברכת יעקב לבניו, בביקורתו על אף שמעון ולוי.
פרשת דינה היא סיפור קשה על פגיעה, כבוד המשפחה ונקמה. התנ״ך מציג את מעשה שמעון ולוי בלי להסתירו, ומותיר את המתח המוסרי פתוח - עד שיעקב שב ומגנה את זעמם.