לנבות היזרעאלי היה כרם אצל היכל אחאב מלך שומרון. אחאב ביקש לקנותו לגן ירק, אך נבות סירב: ״חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ״. אחאב שב אל ביתו ״סַר וְזָעֵף״, שכב על מיטתו והסב פניו ולא אכל.
איזבל אשתו אמרה ״אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל״, ולקחה את העניין לידיה. היא כתבה ספרים בשם המלך, ציוותה על זקני העיר לקרוא צום, להושיב את נבות בראש העם, ולהעמיד שני אנשי בליעל להעיד עליו לשקר ״בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ״. סקלו את נבות באבנים ״וַיָּמֹת״. איזבל אמרה לאחאב ״קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת״.
ה' שלח את אליהו אל אחאב: ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ״, וניבא פורענות על בית אחאב ועל איזבל. אחאב נכנע ״וַיִּקְרַע בְּגָדָיו... וַיְצוֹם״, וה' דחה חלק מן הרעה בגלל הכנעתו. פרשת כרם נבות הפכה לסמל לניצול כוח שלטוני ולעיוות דין נגד האזרח החלש.
כרם נבות הוא סיפור אזהרה על חמדנות שלטונית ועיוות משפט: שליט המשתמש בכוחו לרצוח ולגזול. עמידת הנביא מול המלך מבטאת שהצדק גובר על השררה.