ה' ציווה את משה ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״. הוא קרא בשם לבְצַלְאֵל בן אורי משבט יהודה, ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״, ואת אהליאב עמו. בני ישראל הביאו נדבה - זהב, כסף, נחושת, תכלת וארגמן, עורות ועצי שיטים - ״כֹּל נְדִיב לִבּוֹ״, עד ״וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם... וְהוֹתֵר״.
בצלאל ועושי המלאכה עשו את המשכן, יריעותיו וקרשיו, ואת כלי הקודש: הארון והכפורת עם הכרובים, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה, הכיור, וחצר המשכן. כן נעשו בגדי הכהונה לאהרן ולבניו - האפוד, החושן, המעיל והציץ.
כאשר הובאה כל המלאכה אל משה ״וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה״. באחד בניסן הוקם המשכן, ״וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן״. הענן היה על המשכן יומם, ואש בלילה, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. המשכן היה למרכז הרוחני של המחנה במדבר.
הקמת המשכן מלמדת על עבודה משותפת ונדבת לב: כל אחד תורם כפי יכולתו לבית משותף. המשכן ממחיש כי השראת השכינה תלויה במעשה אנושי של נתינה, חכמה ומלאכה.